פסק-דין בתיק פר"ק 53673-01-12

1.         לפניי בקשה לאכיפת שעבודים ולמינוי כונסת נכסים, על נכסי המשיבה 1 (להלן: "החברה"), על יסוד איגרות חוב שניתנו על ידה לכל אחד מהמבקשים (להלן: "הבנקים").

2.         החברה הינה חברה פרטית, לה מפעל הממוקם בקיבוץ איילון והיא עוסקת בייצור ושיווק מוצרי מזון קפואים, בשיטת "חמם והגש", הידועים, בין היתר, בשמות: "שף הים", "שף העוף", "שף הטבע" ואחרים. בעלי המניות של החברה הינם מר וינוד פושקרנה (להלן: "פושקרנה") המחזיק במחצית מניותיה, ויתרתם מוחזרת בידי המשיבה 2, אשר בעליה הינו מר חיים גרינברג (להלן: "גרינברג"). גרינברג הוא מנהלה של החברה. המשיבה 2 רכשה בשנת 2006, מחצית ממניות החברה מידי פושקרנה, לאחר שהחברה נקלעה לחובות כבדים.

החברה מנהלת חשבונות בנק, האחד בבנק הפועלים, והשני בבנק לאומי. הבנקים העמידו אשראים שונים לטובת החברה, שלהבטחת פירעונם יצרה החברה שעבודים ללא הגבלה בסכום, על רכושה, נכסיה וזכויותיה.

3.         כנטען בבקשה, חייבת החברה נכון ליום 18.1.12, סך של 4,729,084 ש"ח לבנק הפועלים וסך של 6,028,451 ש"ח לבנק לאומי קרי החוב בכללותו עולה על עשרה מיליון ש"ח (החובות לבנקים, להלן: " החוב").

לעמדת הבנקים, החברה אינה עומדת בפירעון האשראים המגיעים להם, נוצר לה בשנת 2010 הפסד ניכר בסך של 1,500,000 ש"ח וכי נדרש הון נוסף של כמליון ש"ח על מנת לאפשר את המשך פעילותה.

            אין חולק, כי קיים סכסוך בין בעלי המניות, בין פושקרנה מצד אחד, לבין גרינברג מצד שני וכי מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים שונים. לעמדת פושקרנה הוא נותר ערב יחיד לחובות החברה, תוך שגרינברג הפר ההתחייבות כלפיו לשחררו מהערבות.

4.         הואיל והחברה לא פרעה את האשראים לבנקים, נוהל בין הצדדים משא ומתן, שנמשך על פני כשנה על מנת להגיע לידי הסדר, שייתר את הצורך בנקיטת הליכים נגד החברה. בין לבין, הפסיקה החברה לעמוד בפירעון התחייבויותיה לבנקים, ומשכך, הודיעו הבנקים במכתב מיום 4.10.11, ובהמשך במכתבים נוספים, כי הם מעמידים את חובותיה של החברה לפירעון באופן מיידי. החברה לא חלקה על כך.

ביום 19.1.2012, גובש נוסח סופי של הסדר, שאף נחתם בראשי תיבות, ותואם מועד לחתימה עליו (להלן: " טיוטת ההסדר"). לעמדת הבנקים, להפתעתם, במועד שנקבע לחתימה על ההסדר, חזרה בה החברה מההסכמתה לו והודיעה לבנקים על דרישות חדשות, השונות לטעמם באופן מהותי מההסכמה שגובשה וכאמור נחתמה בראשי תיבות על טיוטת ההסדר.

            בנסיבות אלו, עתרו הבנקים ביום 27.1.12, לאכיפת השעבודים ומינוי כונסת נכסים.

5.         בד בבד הגישו הבנקים בקשה דחופה למינוי כונס נכסים זמני, אשר יתפוס את רכוש ונכסי החברה ויגבה את המגיע לבנקים. בבקשה לצו הזמני נטען כי הוטל עיקול לטובת צד ג', הרשות המקומית על כספי החברה, כי ממידע שהגיע לבנקים, החברה ארזה את המכונות במפעל, וקיים יסוד להניח שהיא פועלת להבריח את רכושה ועוד.

            לא ראיתי מקום ליתן צו כינוס זמני במעמד צד אחד, והוריתי בהחלטתי מיום 27.1.2012 על מתן צו מניעה זמני, האוסר על הוצאת רכוש ממפעל החברה, שלא במהלך עסקים רגיל, וקבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 1.11.2012.

6.         החברה הגישה תשובה אחת, הן לבקשה לצו כינוס זמני והן לבקשה לאכיפת שעבודים ומינוי כונסת נכסים הנתמכת בתצהירו של גרינברג.

בתגובה לא חלקה החברה על החוב, ועל כך שלא עמדה בהחזר האשראים לבנקים ומכל מקום בהתאם להסכמות, כמות שהן בטרם טיוטת ההסדר. עם זאת טענה החברה שיש לדחות את הבקשה ממספר טעמים

הטעם המרכזי בתגובת החברה הינו כי הצדדים מצויים בישורת אחרונה של הסכמה וכי קבלת הבקשה נועדה להפעיל לחץ פסול לשכנע את החברה להסכים לוותר על השינויים שביקשה שאינם מהותיים לבנקים. עוד נטען כי יש להביא בחשבון את המשמעות כי היעתרות לבקשה משמע חיסול עסקיה, פיטורי עובדים רבים שכן העסק של החברה הינו פעיל, היא מעסיקה כ-110 עובדים בתפוקה מלאה, ומינימום של 32 עובדים בתקופות מעבר ושפל. עוד נטען כי העתרות לבקשה תגרום לירידה לטמיון של השקעה ניכרת ברכוש החברה, הנאמד במיליוני ש"ח. לעמדת החברה, היא צמצמה במהלך השנים האחרונות את חובותיה לבנקים במידה ניכרת וכי קיים צפי לשיפור ניכר של פעילותה, שכן, בין היתר, אושר לה לחדש את פעילותה מול משרד הביטחון, שהינו לקוח גדול, המניב הכנסות ניכרות ביותר.

            נטען כי החברה לא עמדה להבריח כל רכוש בניגוד לנטען בבקשה לסעד הזמני, שכן המכונות היו אמנם ארוזות, אך זאת לצורך תרגיל בטחוני שנערך במקום ולא לשם הברחתן.

7.         בדיון שהתקיים ביום 1.2.2012, התייצבו גם ב"כ נושים אחרים של החברה, וביניהם קיבוץ אילון, אשר החברה שוכרת שטחים הימנו.

הואיל והדיון התקיים בתיק העיקרי, ותשובת החברה ניתנה גם לו, לא ראיתי מקום לפצל את הדיון בין הצו הזמני לבין התיק העיקרי ודנתי בהליך העיקרי.

בדיון נחקר מר גרינברג על תצהירו, ולאחר שב"כ החברה ויתר על חקירת המצהירות מטעם הבנקים. בתום הדיון, ובטרם סיכמו הצדדים את טענותיהם, ולאחר שגרינברג הצהיר כי ידאג לתשלום שכר העובדים מהון עצמי, הצעתי לצדדים והצעתי התקבלה, לפיה הם ישובו לשולחן המו"מ על מנת להגיע לידי הסדר, וככל שלא יושג כזה, יתחדש הדיון היום והצדדים יסכמו טענותיהם.

8.         סמוך לדיון התקבלה הודעת הבנקים לפיה המו"מ לא צלח, בין היתר מחמת שלא ניתנה כל הצעה ממשית מצד החברה, אשר עמדה על שינויים בטיוטת ההסדר, הכוללים בטחונות, שיש בהם כדי לפגוע מהותית בזכויות הבנקים. עוד נטען כי העיקול שהוטל לטובת הרשות המקומית, אמנם הוסר באמצעות שיק שניתן על ידי החברה, אך הוא ניתן מחשבונה בבנק הפועלים שאין בו אשראי לפירעון אותו שיק ומכל מקום, גם אם ייפרע, אזי בהעדר אשראים, יש להניח כי יתרת השיקים שניתנו לאותו נושה, יחוללו מחמת אי פירעון.